מזונות אישה

אחת הסוגיות המרכזיות העולות במקרה של פירוד או גירושין, הינה זכותה של האישה לתשלום מזונותיה מבעלה.

מקור החיוב במזונות אישה

הבסיס המשפטי לחיוב אדם במזונות בן זוגו הינו החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי”ט-1959. סעיף 2 לחוק קובע כי אדם חייב במזונות בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה; כך שבמקרה שהאדם אינו משתייך לאחת העדות הדתיות המפורטות בחוק או כאשר לא חל עליו כל דין אישי (חסר דת) , החיוב במזונות בן זוג יהא בהתאם להוראות חוק זה.

מהם מזונות אישה

במקרה של יהודים בישראל הנשואים כדת משה וישראל (נישואים עפ”י ההלכה היהודית), ישנם כללים וחיובים הנקבעים בכתובה, כאשר בכתובה הבעל מתחייב כלפי האישה כי ילספק לה את “שארה, כסותה ועונתה”, כלומר את מזונותיה, ביגוד ומדור ולקיים עימה יחסי אישות.

להבדיל ממזונות קטינים, מזונות אישה אינם רק לסיפוק צרכיה ההכרחיים של האישה, אלא הם כוללים כל צורך והוצאה של האישה הנדרשים לרווחתה ולהנאותיה, לרבות כלכלה בסיסית, ביגוד והנעלה, מדור והוצאותיו, הוצאות החזקת רכב, קוסמטיקה ואיפור, חופשות ומותרות, זאת בהתאם לעיקרון ההלכתי “עולה עמו ואינה יורדת עמו”. כלומר שעד לגירושיהם זה מזו, זכותה של האישה לשמור על רמת החיים אליה הורגלה על ידי הבעל ולא פחות מרמת החיים עובר לנישואיהם.

היקף החיוב/ גובה החיוב במזונות אישה

גובה המזונות שיחוייב הבעל לשלם לאישה ייקבע הן בהתאם לרמת החיים אליה הורגלה האישה והן בהתאם למעמדו של הבעל וחוזקו הכלכלי, לרבות השכלתו, הכנסותיו מכל מקור, רכוש, כספים, הטבות ממקום עבודתו, ואף תוך התחשבות בפוטנציאל ההשתכרות שלו ובהשתכרותו המוכחת בעבר. אמת המידה לקביעת מזונות האישה מבוססת על דין תורה, שכן בהתאם לדין העברי על הבעל לעשות כל שבידו ויותר על מנת לפרנס את האישה ולספק לה את כל ומלוא צרכיה לרווחתה, והאישה כלל אינה מחויבת לעבוד.

הדין העברי לא השתנה, וגם בימינו כאשר נשים רבות עובדות ומפתחות קריירה, על הבעל מוטלת החובה למזונות אשתו. כאשר האישה עובדת, יוכל הבעל לטעון כי “מעשה ידיה – יהיו תחת מזונותיה”, כלומר כי הכנסתה מעבודה מספיקה לה לכיסוי צרכיה, כי אין היא זקוקה לכל תשלום מזונות מהבעל ולכן הוא פטור. כאשר הכנסת האישה אינה מספיקה למילוי כל צרכיה והוצאתיה, הכלל הוא שהבעל יחוייב בתשלום מזונות לאישה, בהתאם לצרכיה ובהתחשב בהכנסותיה.

המקרה החריג היחיד בו אישה אשר מתפרנסת די לכיסוי כל צרכיה והוצאותיה (שאז הבעל פטור) יכולה להגיש תביעה למזונותיה הוא בקיוממה של עילת “מעוכבת מחמתו“. עילה זו מתקיימת כאשר בית הדין הרבני נתן פסק דין המחייב את הצדדים להתגרש, אך הבעל מסרב לתת לאישה גט ולקיים את פסק הדין לגירושין. במצב זה קמה לאישה זכות לתבוע את מזונותיה מהבעל ללא כל קשר לשאלה אם היא עובדת, מה מצבה הכלכלי והאם יש בהכנסתה כדי לספק את כל צרכיה.

תקופת החיוב במזונות

מועד תחילת החיוב במזונות אישה הינו רק מעת שהוגשה על-ידי האישה תביעה למזונותיה, כאשר הכלל הוא כי לא ניתן לתבוע רטרואקטיבית. ככל שהבעל מחוייב במזונות אישה, בהתאם לדין האישי החל עליו, הוא יישא בתשלומם ממועד הגשת התביעה למזונות ועד לפקיעת הנישואין וגירושי הצדדים.

מדור האישה

זכאותה של האישה למזונותיה כוללת גם את זכותה למדור, להוצאות אחזקת מדור ולעשות שימוש במדור ובכליו, כשם שהורגלה לעשות. דמי המדור הינם תשלומי השכירות או התשלומים החודשיים להחזר המשכנתא, ואין תשלום בכפל.

ישנה גישה לפיה כאשר דמי המדור אינם תשלום דמי השכירות של האישה אלא תשלומי משכנתא שהבעל משלם,  הרי שמדובר בתשלום הוני (המגדיל את רכוש האישה) ולא בתשלום שמטרתו להבטיח את מדורה של האישה, ולכן תשלומי משכנתא אינם עניין של מזונות. אולם הגישה הרווחת כיום הינה הינה כי בעצם תשלום המשכנתא הבעל מקיים את חובתו למדור האישה, המהווה חלק ממזונותיה.

בבתי המשפט לענייני משפחה הכלל הוא שכאשר האישה זכאית למזונותיה, על הבעל לספק לה במסגרתם גם מדור מתאים, כאשר אין הבעל חייב לספק לאישה מדור בדירה ספציפית, למשל בדירת המגורים המסויימת בה התגוררו עד כה, אלא הוא יכול לספק מדור חלופי- דירה אחרת המתאימה בתנאיה וברמתה.

לעומת זאת, במסגרת תביעה למזונות אישה המוגשת לבית הדין הרבני, יכולה האישה לתבוע ולקבל סעד של מדור ספציפי, כך שהבעל יחוייב לספק לה מדור בדירה הספציפית בה היא מתגוררת ומבלי שיהא עליה לעבור. מבחינת הבעל מדובר בסעד קשה, שכן חיוב הבעל למדור ספציפי בדירה המשותפת לצדדים בעצם מונעת מהבעל את חלקו בדירה.

מזונות זמניים

בדומה לסוגיית מזונות קטינים, גם במסגרת תביעה למזונות אישה, יכולה האישה להגיש בקשה למזונותיה הזמניים, כלומר עד שתתברר תביעתה ויינתן פסק דין בתביעה שהגישה למזונותיה. מעבר לכך שמובן שאישה אשר אינה עובדת ואינה יכולה לספק את צרכיה, אינה יכולה להמתין עד למתן פסק דין, המזונות הזמניים נועדו להבטיח שעד לבירור התביעה לא יהיו שינויים ברמת החיים אליה הורגלה האישה.

מזונות אזרחיים

נוכח העובדה שהחיוב במזונות אישה נוצר מעצם מעשה הנישואים והחלת הדין האישי על הצדדים, עולה השאלה לגבי זכאותה של אישה למזונותיה במקרה של נישואים אזרחיים או של בני זוג ידועים בציבור.

בכל מקרה בו נבחנת זכאותה של אישה למזונותיה, בשלב הראשון יש לבדוק האם בכלל מתקיימים נישואים, שכן הדין העברי אינו מכיר בנישואים שלא נערכו כדת משה וישראל כנישואים בעלי תוקף. לפיכך, במקרה של בני זוג יהודים שנישאו בנישואים אזרחיים או המקיימים ביניהם קשר זוגי של ידועים בציבור, עפ”י ההלכה הם אינם נשואים ואין להחיל עליהם את הדין האישי הקובע את חיובו של הבעל במזונות האישה.

במהלך השנים התפתחה בבתי המשפט פסיקה בעניין זה ובהתאם להלכה הנוהגת כיום, גם במקרה של מי שנישאו בנישואים אזרחיים או שקיימו יחסים כידועים בציבור, יש זכאות לקבלת מזונות מבן/בת זוג. מזונות אלה נקראים “מזונות אזרחיים” או “מזונות משקמים”, כאשר מקור החיוב במזונות אלה הינו מכוח דיני החוזים הכלליים, תוך החלת עיקרון תום הלב ועיקרון ההסתמכות.

לעומת התקופה הרלוונטית לחיוב במזונות אישה עפ”י הדין העברי, ניתן לחייב אדם בתשלום מזונות אזרחיים לבת/ בן זוגו גם לאחר מועד הגירושין (בנישואים אזרחיים) או לאחר מועד הפירוד (במקרה של ידועים בציבור).

על מנת להבטיח את סיפוק צרכיו של בן הזוג הזכאי למזונות בהתאם לרמת החיים בה הורגל, יש לנקוט בהליך משפטי מתאים, כאשר במקרים רבים סוגיית מזונות בן זוג, לרבות מזונות זמניים, הינה סוגייה מרכזית וחשוב לבררה כבר בשלבים הראשונים של הסכסוך. כך למשל במקרה של בני זוג שאחד מהם אינו עובד ויכול לספק את צרכיו בעצמו או כאשר כוחם הכלכלי של בני הזוג אינו שווה וישנו צד אחד ששולט בכספים, סוגיית מזונות בן זוג הינה ממש קריטית ועשויה אף להשפיע על יכולתו של בן זוג “החלש” כלכלית להתמודד עם שאר הסוגיות העומדות במחלוקת במסגרת הגירושין.

משרדנו בעל ניסיון עשיר והצלחות כבירות בייצוג בתיקי מזונות בן זוג, כך למשל הצליחו צוות עורכי הדין במשרדנו להבטיח תשלומי מזונות בן זוג בהתאם לרמת החיים של הצדדים, לבטל את חיוב המזונות לאב גם לקטינים מתחת לגיל 6 שנים, להגדיל את סכום המזונות לקטינים שגילם מעל 6 שנים ועוד, והכל תוך יחס אישי, ליווי צמוד ובניית אסטרטגיה יצירתית בהתאם לנסיבות המקרה הספציפי.