אחריות הורית

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב-1962 קובע כי ההורים הינם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים, מרגע לידתם ועד הגיעם לגיל 18. בנוסף ובין היתר, מגדיר החוק את תפקידי ההורים, חובותיהם כלפי ילדיהם הקטינים, את חובתם לפעול תמיד ובכל עניין לטובתם של הקטינים, ואת שיתוף הפעולה המתחייב מהם בכל הקשור והנוגע לענייני הקטינים.

במצב בו ההורים אינם חיים יחד, החוק קובע כי הם רשאים להגיע להסכם בעניין האפוטרופסות על הקטינים, המשמורת עליהם והזכוית של ההורה שלא קיבל את המשמורת על הקטינים, ולאשר הסכם זה בבית המשפט. בית המשפט יאשר את ההסכם בין ההורים רק לאחר שנוכח ושוכנע כי ההסכם לטובת הקטינים.

כאשר ההורים אינם מצליחים להגיע להסכמות, החוק קובע כי בית המשפט מוסמך לקבוע בעניינים הללו, לרבות המשמורת על  הקטינים וחלוקת הזמנים איתם, כפי שייראה לו לטובת הקטינים, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות לקבוע אחרת- זוהי “חזקת הגיל הרך”.

הקביעה הכמעט אוטומטית שהייתה בעבר, על-פיה ילדים קטינים עוברים למשמורת האם ולאב ניתנים “הסדרי ראייה”, ניזונה רבות מ”חזקת הגיל הרך”- חזקה הקבועה בסעיף 25 לחוק ולפיה כאשר לא עלה בידי ההורים להגיע להסכמה בעניין משמורת הקטינים, כאמור לעיל בית המשפט הוא שמוסמך לקבוע ולהכריע בעניין זה, כאשר על ההכרעות השיפוטיות צריכות להתקבל על בסיס טובת הקטינים, “ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת”.

חזקת הגיל הרך אינה חזקה חלוטה, כך שהצד המתנגד לקיומה של החזקה יכול לטעון טענותיו תוך הצגת ראיות לסתירת החזקה, וככל שבית המשפט ישוכנע, תיתכן הכרעה שיפוטית המורה על העברת המשמורת על קטינים בני פחות מ-6 שנים לידי אביהם.

כיום השיקול המרכזי המנחה, הן את בתי המשפט והן את אנשי המקצוע הוא “עיקרון טובת הילד”, בתוך כך זכותו של כל ילד לשהות ולגדול עם שני הוריו, הכל בהתאם לטובתו בנסיבותיו של כל מקרה, ואין משפחה אחת הדומה לרעותה.

כיום, בתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ”א-2020,  לא נעשה עוד שימוש במונח “משמורת”, ואת מקומו תפס המונח “אחריות הורית”, כאשר אין מדובר בשינוי טרמינולוגי בלבד, אלא בשינוי מכוון ומהותי שמטרתו לשנות את התפיסה כלפי שאלת משמורת ההורים על ילדיהם הקטינים. השימוש במונח “אחריות הורית” בא לנדגיש כי אין מדובר בזכות של ההורים לקבל את המשמורת על הילדים, אלא בחובה המוטלת עליהם מכוח האחריות ההורית המתחייבת מכל הורה מעצם היותו הורה.

אחריות הורית הינה מונח משפטי הקובע מחד את חובותיהם של ההורים כלפי ילדיהם, בתוך כך האחריות לגדל אותם, לטפל בהם ולפעול תמיד לטובתם, לרבות לשתף פעולה עם ההורה האחר בכל העניינים הקשורים והנוגעים לילדים; ומאידך להורה מוענקות זכויות, כגון הזכות לקבוע ולהחליט בענייניהם של ילדיו, למשל היכן יתגוררו, באיזו מסגרת חינוכית יתחנכו, איזה טיפול רפואי יקבלו וכיוב’.

מובן ששינוי המונח המשפטי אינו מונע את המחלוקות בין ההורים ואת ה”מלחמה” שביניהם על משמורת הילדים, ופעמים רבות המחלוקות בין ההורים כלל אינן רלבנטיות לשאלת טובת הילדים, ולעתים הורים אלה מונעים משיקולים זרים. במקרה של מחלוקת וטענות שמעלה הורה אחד כנגד ההורה האחר, בית המשפט ימנה אנשי מקצוע שיגישו לו חוות דעתם ובמסגרתה ימליצו בעניין האחריות ההורית ו/או חלוקת זמני השהות עם הילדים.

כפי שציינו, העיקרון המנחה כיום, כעיקרון-על, הוא עיקרון טובת הילד, בתוך כך זכותו של כל ילד לגדול ולשהות עם שני הוריו, כשאין הורה אחד עדיף על פני ההורה האחר. בהתאם לכך, הנטייה כיום היא לקבוע “אחריות הורית” משותפת לשני ההורים ללא כל קשר לחלוקה ביניהם של זמני השהות עם ילדיהם.

בהתאם לתפיסה הרווחת כיום לפיה ההורים הם בעלי חובות ואחריות שווה כלפי ילדיהם,לא נעשה עוד שימוש במונח “הסדרי ראייה” ואת מקומו תפס המונח “זמני שהות”, תוך שימת דגש על חובתו של כל הורה לשהות עם ילדיו בימים ובזמנים קבועים, בהתאם לטובתם.

למרבה הצער, במסגרת סכסוך גירושין, לא אחת הורים נוהגים באופן פסל ופוגעני, אינם מתקשרים ביניהם בענייני הילדים, אינם מסוגלים להחליט יחד או מחליטים באופן חד צדדי בענייני הילדים, משתמשים בילדים על מנת לפגוע בהורה האחר, מונעים מהם להיפגש ובמקרים קשים אף מסיתים ומזיקים לקשר שבין הילדים וההורה האחר. נדגיש כי לזמן יש משמעות קריטית במצבים אילו, החל מכל מחלוקת קלה בעניין האחריות ההורית  על הילדים (משמורת) או חלוקת זמני השהות עימם (הסדרי הראייה של כל הורה עם הילדים), ועד למקרים קשים של ניכור הורי.

כיום, תביעות בעניינים אלה מכונות “תובענה בעניין קטין- החזקת קטין”, כאשר לפני כל נקיטת פעולה ובוודאי לפניי כל הסכמה או חתימה על הסכם, יש להיוועץ בעו”ד מומחה לענייני משפחה.

סוגיות האחריות ההורית וחלוקת זמני השהות עם הקטינים היא סוגיה מורכבת בעלת חשיבות עצומה, אשר מוכרעת בהתאם ל”עיקרון טובת הילד” ויש בה להשפיע במישרין על סוגיית דמי המזונות. למשרדנו הצלחות כבירות בייצוג בתיקי אחריות הורית על קטינים וחלוקת זמני השהות עימם, במסגרתם, הצליח משרדנו להביא לחלוקה שוויונית של זמני השהות גם לגבי ילדים שגילם פחות מ-6 שנים, למנוע חלוקה שוויונית בין ההורים של זמני השהות עם הקטינים במקרים שאין זו טובת הקטינים, והכל תוך הענקת שירות מקצועי, יחס אישי, ליווי צמוד ובניית אסטרטגיה יצירתית בהתאם לנסיבות המקרה הספציפי.